בֵּין נִבְלֵי הַיַּיִן הַצִּמּוּקִים וְהַדְּבֵלוֹת
אֶת יוֹלֶדֶת בֵּן יְפֵה עֵינַיִם.

אַתְּ אֲשֶׁר שָׁכַבְתְּ כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ
רָאִית אֶבֶן מֻשְׁלֶכֶת אֶל מֵצַח אוֹיֵב

(יֵשׁ סִפּוּרִים שֶׁהָעָם אוֹהֵב)

צָעַקְתְּ דֵּי וְלֹא שָׁמַעְנוּ
לֹא סִפַּרְתְּ אָז לֹא יָדַעְנוּ

הַאִם נִגֵּן לָךְ בְּכִנּוֹר
הַאִם נָתַן לָךְ גְּדִי

וְלוּ שָׁהָה בְּקִינַתֵך
וְלוּ עָטַּר עֲדִי

אַתְּ שֶׁהָיִית בְּיָדוֹ
הַקַּלָּע, הָאֶבֶן, הַמַּכָּה
אַתְּ הַמְּחַכָּה, הַמְּלַטֶּפֶת
בְּאֶלֶף מִלִּים וְדַקָּה

גִּלַּפְתְּ מִתּוֹכֵךָ אֶת עוֹף
הַשָּׁמַיִם, קָרַעְתְּ מִקִּרְבֵּךְ
אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה

אַתְּ הַהוֹפֶכֶת לַכֹּל,
הַצֵּל הַחוֹלֵף בַּוִּילוֹן
צֵל הָאָדָם הַנּוֹרָה

אַתְּ בְּיָדָיו, בַּגָּרוֹן וּבַשֶּׁכֶם
תָּמִיד תִּהְיִי מֵאָה צִמּוּקִים
וּמָאתַיִם לֶחֶם.